קשה לאמוד את היקפה המדויק של תופעת האלימות, מכיוון שנשים מוכות לא ממהרות להתלונן ולשתף בסבלן, מסיבות כלכליות, חברתיות וכן מתוך תחושת הבושה המתלווה לחשיפה (ברש 2003).
בישראל הועלתה הבעיה לסדר היום הציבורי בראשית שנות ה- 70` של המאה ה- 20, בתחילה היו שהתכחשו לה. מאז צעדה החברה הישראלית כברת דרך ארוכה תוך הכרה בקיום התופעה ובצורך לטפל בה: הוקמו מקלטים לנשים מוכות ומרכזים לטיפול באלימות, נחקקו חוקים רבים מהמתקדמים בעולם ומקרי רצח בתוך המשפחה נמצאים בראש מהדורת החדשות. למרות זאת עדיין רחוקים אנו ממיגור התופעה.
גורמי הרווחה מעריכים כי בישראל חיות כ- 200 אלף נשים מוכות. מספר מקרי הרצח של נשים במשפחה נמצא בעליה. עפ"י נתוני משטרת ישראל בשנת 2006 13,165 נפתחו תיקים בגין אלימות נגד נשים, בשנת 2005 נפתחו 13,159 תיקים בגין אלימות נגד נשים. בחודשים ינואר-אוקטובר 2006 ביצעה המשטרה 3,778 מעצרים בגין אלימות במשפחה, לעומת 4,053 מעצרים בתקופה המקבילה בשנת 2005, ירידה יחסית למספר הגברים שנעצרו בשנת 2003 - 4,645. בשנת 2006, 23.8% מהתלונות הוגשו על-ידי עולות חדשות – 18.7% על-ידי עולות מחבר העמים, 2.6% על-ידי עולות מאתיופיה והשאר – ממדינות אחרות. 12.3% מהתלונות היו של נשים מהמגזר הערבי. פילוח דומה היה גם בשנת 2005.
מדי יום מוגשות 56 בממוצע תלונות על אלימות במשפחה, מתוכן 43 תלונות הן של נשים, ב-12 מהמקרים המשטרה מבצעת מעצר. 90% מהמקרים מגיעים לדיון בבית המשפט, זאת לעומת רק 50% מהמקרים שהגיעו לבתי המשפט בעבר (נקר 2006).
האלימות במשפחה מסתיימת במקרים הקיצוניים ברצח נשים בידי בני זוגן. ב-10 השנים האחרונות נרצחו יותר מ-263 נשים ע"י בעל, בן-זוג, קרוב משפחה, או מכר. ב-2001 נרצחו 28 נשים. ב-2002 נרצחו 29 נשים. ב-2003 נרצחו 22 נשים. ב-2004 נרצחו 19 נשים. ב-2005 נרצחו 19 נשים, מתוכן 4 נשים נרצחו על רקע מה שמכונה "חילול כבוד המשפחה". בשנת 2006 (עד 1 בנובמבר) נרצחו 10 נשים בידי בני זוגן ו-5 נשים נרצחו על רקע מה שמכונה "חילול כבוד המשפחה". בשנת 2007 נרצחו 12 נשים בידי בני זוגן. בשנת 2008 עד חודש אוקטובר נרצחו 12 נשים על ידי בני זוגן.
לתרומות פנו למוקד ההתרמה של נעמת למניעת אלימות במשפחה
בטלפון: 077-7004506
המחלקה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה: טלפון: 03-6492469/70, פקס: 03-6492472
מכיוון שנשים מוכות לא ממהרות להתלונן ולשתף בסבלן, מסיבות כלכליות, חברתיות וכן מתוך תחושת הבושה המתלווה לחשיפה (ברש 2003). 
